אז נכון, יום ראשון הקרוב הולך להיות סיוט לרוב הנשים שאני מכירה. לשמחתי אני לא אחת מהן. כן אני מודה, אני אוהבת כדורגל. ולכל הגברים שקוראים את הטור שלי- אני לא רואה כדורגל רק בגלל הגברים היפים. זה אומנם בונוס לא רע בכלל, אבל אני רואה כדורגל כי אני פשוט אוהבת כדורגל איכותי. בדיוק מהסוג שהולך להיות ביום ראשון בסופר קלאסיקו של ברצלונה נגד ריאל.
אני אוהבת כדורגל מאז שאני בתיכון, כנראה כי גדלתי עם חבורת בנים שכל הזמן דיברו על נבדלים, פנדלים ועוד כל מיני מילים שבשבילי היו בזמנו סינית. לכן, אני גם לא מתיימרת להיות מומחית גדולה בכדורגל, אז גברים יקרים- עמכם הסליחה. אז כשהקבוצה האהובה עליי עומדת לשחק ביום ראשון, עצרתי לחשוב מה גורם לברצלונה לנצח ולהיות
קבוצה שלא נראתה כמותה המון זמן?
וכן, גם אם הם לא ינצחו בקלאסיקו או בליגה בכלל, כנראה שיש לנו הרבה מה ללמוד מהם.
אז מה גורם להם להצליח? מה אנחנו יכולים ללמוד מהם?
עבודת צוות אמיתית– מתוך ידיעה ששיתוף פעולה טוב יכול להביא להצלחה לאורך זמן. אומנם זה דורש לשים את האגו בצד, אבל זה משתלם.
חברות אמיתית- כל אחד שרוצה להצליח צריך שיהיו לו כמה חברים טובים, שיהיו שם לתמוך ולשים מראה אמיתית, גם כשלא ממש נעים לשמוע אותה.
התמדה והשקעה- מתוך ידיעה ברורה שרק אמונה, התמדה ועשייה מביאים תוצאות.
תרגול ואימון- כל דבר שנתרגל אותו ונתנסה בו, יהפוך להיות עם הזמן טוב יותר ומקצועי יותר, לכן גם הכישלונות או האתגרים הם חלק מהעניין.
הקפדה על הפרטים הקטנים- יצירת תוכנית פעולה מראש, בה יש דגש על כל הפרטים, אלה שיכולים להוות בעיה ואלה שיכולים לעזור לנו להצליח.
הבנה של היריב- כל אחד צריך לדעת מי המתחרים שלו ובמה הוא יותר טוב מהם, לא משנה באיזה תחום אנחנו פועלים.
מאמן טוב- אפשר לעשות את כל זה לבד, אבל תמיד זה יותר קל כשיש ליווי מקצועי או אוהדים שתומכים בתהליך ובדרך. אמרו שהשינויים במאמנים של ברצלונה לא יעשו טוב לקבוצה, אבל זה לא נראה ככה בינתיים.
יצירתיות, יצירתיות, יצירתיות- כנראה שיש עוד הרבה סיבות ועוד הרבה דברים ללמוד מברצלונה.
ראיתי השבוע את המשחק שלהם מול סביליה ופשוט נהניתי. נכון, השופט לא היה במיטבו, אבל דאג להטיב עם ברצלונה.
אבל מה שמדהים בעיני היא היכולת להיות בתחתית של התחתית, ומשם במקום שייאוש יוביל לעוד ייאוש, הייאוש מדרבן ומחדיר מוטיבציה. למרות שהם היו בפיגור של 2:0 הם כאילו יודעים בבירור, שהם מכאן עולים כלפי מעלה. גול אחד לא הספיק להם, גם להשוות לא.
בדקה שמונים ותשע הם עדיין מאמינים בלב שלם שהם יכולים לנצח למרות שכבר הגיעה הדקה התשעים ואחת. ולמי שלא ראה את המשחק- בוודאי שהם ניצחו.
הלוואי וכולנו היינו יכולים לפעול ככה. כשאנחנו במקומות הכי נמוכים שלנו, נדע בוודאות שאנחנו הולכים לנצח.
כשמגיע משבר, או סתם תקופה קשה, במקום לשקוע בה, נדע כמו ברצלונה שאין לנו מה להפסיד, נשאר לנו להאמין, להילחם ולנצח.
סופר קלאסיקו שמח!