הזדמנות ראשונה

ילדה בת 21 יושבת בלובי וממתינה לראיון בסוכנות היהודית. רק סיימתי פסיכומטרי, לקראת תואר ראשון, וסביבי יושבים אנשים שיכולים להיות ההורים שלי או לפחות אחים מאוד גדולים שלי.
כולנו ממתינים לאותו ראיון מיוחל, להיות מנהלת הדרכה של מחנה קיץ של הסוכנות. שאיפת חלומותיי באותה התקופה.
אני זוכרת בחור אחד שישב שם, שנראה כמו המדריך המושלם שהיה לי במד"צים או בחוג אתגרים, זה שמדליק מדורה עם שתי אבנים ומכין פתיתים לגדוד שלם והם אפילו יוצאים טעימים. הוא שאל אותי לאיזה תפקיד אני מתראיינת, בתכלס רצה להגיד שאין לי שום סיכוי בהתמודדות על התפקיד הזה, בטח לא מולו. צודק. למה שיקבלו ילדה בת 21 כשאפשר לקבל את המדריך האולטימטיבי.

עם כל שאלה חלחלה בי ההבנה שאין לי טעם להיכנס לראיון, אבל נכנסתי בכל זאת. צינית מתמיד, סרקסטית וישבתי מול חמישה או שישה אנשים ששאלו אותי מיליון שאלות באנגלית.
עניתי על כולן, לא מתאמצת להרשים, כי במלא הבחור מבחוץ ייקח את התפקיד ואני אמשיך לחפש עבודה לקיץ שלפני התואר הראשון. אף אחד לא ייתן לילדה שעובדת כמדריכה בקייטנות מגיל 14 פתאום, ביום בהיר אחד לנהל מדריכים.
יצאתי מהריאיון נבוכה ומתביישת. לא ברור מה חשבתי לעצמי כשעבר לי בראש שהתפקיד יכול להתאים לי. איך אני אנהל צוות של 14 מדריכים ישראלים ואמריקאים?! מטופשת.

אחרי כמה שעות הטלפון בבית צלצל (כן כן לבית. טרום עידן הניידים), וחשבתי לעצמי שממש נחמד מצידם להתקשר להודיע גם למי שלא התקבל.
רק אז היא אמרה לי שהתפקיד שלי.
מה?! כשהיא אמרה שלי, היא התכוונה אלי?!
אין מצב.

בפעם הראשונה שהגעתי לעבודה, ידעתי שאני חייבת לדעת, אז פשוט שאלתי. שאלתי את המנהלת של האזור, מה הסיבה שהיא לקחה אותי כשבחוץ ישבו מלא אנשים מוכשרים? והיא ענתה לי את התשובה שמלווה אותי מאז ועד היום.
כל אחד צריך את ההזדמנות הראשונה ומישהו שיתן לו את אותה הזדמנות. אחרת איך תצברי את הניסיון של הפעם הראשונה?!
וזה נחרט לי בראש, שכל אחד צריך את ההזדמנות הראשונה זה ברור. אבל גם צריך את המישהו הזה שייתן את ההזדמנות הראשונה. נשמע פשוט, אבל זה לא.
האמת שהעבודה הייתה באמת חלומית בסופו של דבר והייתה פתח לעבודה בהנחיית קבוצות מאותו יום ועד עצם היום הזה. כנראה שאותה מנהלת ידעה את זה כבר אז, לי לקח כמה שנים להבין שזה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות.

האמת שמאותו רגע חיכיתי ליום שיגיע תורי, שיהיה תורי לתת את ההזדמנות הראשונה. והיא הגיעה בסופו של דבר.
ברור שיש סיכון בלתת למישהו את ההזדמנות הראשונה שלו, וכן זה גם יכול להיגמר בהפסד של מכרז של 300 אלף שקלים (מניסיון).
אבל לרוב זה מספק וזה משתלם מאוד.
אתה מקבל אנשים מלאי מוטיבציה, שרוצים להוכיח, שיש בהם רעב להצליח ובתמורה אתה נותן להם את הבמה. את הפעם הראשונה ש… כי כל אחד צריך את ההזדמנות הראשונה.