האם שווה לפתוח עסק?

איך תדע שאתה עובד במקום ובמקצוע הנכון?

היום נזכרתי במפתח הכי חשוב!
קמתי היום כולי נרגשת, מלאת אנרגיה, אחרי שכל הלילה התעוררתי והסתכלתי בפלאפון כדי לראות מה השעה.
פחדתי שאני לא אתעורר לסדנה, למרות שהיא בכלל בערב. זה הצחיק אותי מאוד, כי זה לא שלא הדרכתי בחיים
שלי, הדרכתי הדרכות אולי חשובות מאלה, אבל בכל זאת קמתי והבנתי שאני ממש מתרגשת. מתרגשת כמו ילדה
קטנה שמתלהבת מכל דבר ראשון שקורה לה.

ככה יודעים שאתה במקצוע הנכון. אני אוהבת שזה קורה לי, כי זה מזכיר לי שלמרות כל הקשיים, ולמרות המע”מ,
המיסים, הרדיפה הבלתי פוסקת אחרי לקוחות, השעות הרבות והאנשים שאומרים לך שבמדינה שלנו אין סיכוי לכלום.

כיף לי ואני נהנית ממה שאני עושה! ההתרגשות הזו, זו התשובה לבנקאית היקרה שלי, ששאלה אותי השבוע
למה לעזאזל עזבתי מקום עבודה מסודר ושהיא אפילו אחרי 20 שנים בבנק לא מרוויחה כמו שהרווחתי שם.
לא כל כך הצלחתי לשכנע אותה ששווה לעשות את מה שאתה אוהב (בכל זאת בנקאית), אבל התחושה הזאת
זה ההסבר בשבילה ובשביל עצמי. זה המפתח הכי חשוב לדעת שאתה במקום הנכון.
אין מה לעשות, העבודה הפכה להיות מרכיב חשוב שתופס לנו לא מעט שעות ביום, אז לפחות שנהנה ממה שאנחנו עושים.

אני פוגשת לא מעט אנשים שמתלבטים באחת השאלות שמטרידות אותנו מגיל מאוד קטן- מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה? לצערנו אין בתיכון שיעורים שמלמדים אותך איך לקבל החלטה כזו וחבל שכך.

לא מלמדים את התשובה לשאלה איך להבין במה אני טוב? מה אני אוהב? זה שאהבתי מתמטיקה בבית ספר, בהכרח אומר שאני מתאים להיות רואה חשבון? ואם אהבתי ספרות או גאוגרפיה- מה אני מתאימה להיות?

אתה יוצא אחרי הצבא לחיים האמתיים ומצפים ממך ישר להשתלב בשוק העבודה, ללכת לאוניברסיטה או
למכללה ולעשות משהו עם עצמך- ואז אתה עוצר ושואל את עצמך, מה זה לעזאזל המשהו הזה? איך בוחרים,
איפה, מתי? ויש את הפחד הזה שמלווה אותך- רק אני עוד לא התחלתי ללמוד מבין החברים, אולי אני אסע כמו
כולם לדרום אמריקה או למזרח? והלחץ והלחץ והלחץ. בסוף רובינו מתפשרים על עבודה מועדפת, שמירה,
מוקד שרות או מוקדי מכירות וזה בסדר. השאלה האם אנחנו עוצרים לחשוב שוב אחרי שנה- שנתיים-
האם כיף לנו וטוב לנו?

הסקפטיים ביניכם יגידו שאני תמימה ושאי אפשר לעבוד רק במה שאתה אוהב.
ואני אגיד שאם אתה לא עוצר לבדוק את עצמך, לרובינו התחושות האלה יחזרו על עצמם שוב.
הן חוזרות אחרי שאתה מסיים את התואר, אחרי שהתקבעת בחברה אחת כבר כמה שנים והכיסא נוח מידי כדי לזוז, אחרי שפתאום מצאת משהו שמוצא חן בעינייך, אבל זה רק תחביב, לא לעבודה רצינית, זה חוזר בגיל 40 ו- 50
ובעוד מקומות לאורך החיים. לשמחתי זה חזר אצלי בגיל 26 ולא יותר מאוחר.

אז מה לעשות?

לעצור. לשאול את עצמך מה אני באמת אוהב לעשות? האם יש מקומות שעוסקים בזה? האם יש בעבודה כזו כסף?
האם אני יכול להתפרנס בכבוד מהאהבה הזו?

אולי כשכיר, אולי כעצמאי?

ואם אין לך עדיין תשובות ברורות אחרי השאלות האלה- לך תעשה ניסוי וטעייה.
תתנסה בדברים, תעשה אולי קורס טעימה, תשאל חברים, תתייעץ עם מי שכבר עשה את זה, תפתח את האינטרנט ותקרא, תיכנס לספרייה ותלמד- תאסוף כמה שיותר מידע שיעזור לך להבין איפה אתה עומד.

והכי חשוב-
אל תעשה מה שכולם עושים, כי רוב האנשים מוותרים על החלומות שלהם, ולא, אתה לא רוצה להיות אחד מאלה שוויתרו בלי לנסות.