יציאת מצרים

הגדת לבנך ביום ההוא- יאיר לפיד
מדוע דווקא הסיפור הזה מחזיק מעמד?
מפני שרוב האנשים, רוב הזמן, אינם יוצאים ממצרים.
אנחנו נוטים להתעלם מן העובדה שרוב רובה של ההיסטוריה מורכב דווקא מאנשים כאלה- שאינם עושים דבר.
ההיסטוריה שאנחנו קוראים ומכירים היא זו של אלה שעשו משהו, שהחליטו לחרוג מן המסגרת, שהתגברו על הפחד הטבעי משינויים. ההיסטוריה שאינה נכתבת לעולם היא זו של רוב בני האדם.
אלה שיושבים בשקט ומקווים שזה יעבור. אלה שמשוכנעים שזה גדול עליהם.
אלה שאומרים לילדיהם "אין מה לעשות מתוק, ככה זה".
אנחנו יושבים סביב השולחן הערוך ומספרים שוב את הסיפור. הוא לא השתנה בהרבה משנה שעברה, או מזו שלפניה, ובכל זאת אנחנו ממשיכים לספר אותו והוא תמיד עובר מחדש.

למה?
מפני שכמו כל הסיפורים הטובים באמת גם הסיפור הזה הוא בעצם משל.
הוא אומר לנו משהו על עצמנו כאן ועכשיו, והוא ממשיך להיות רלוונטי מפני שתמיד יש איזו מצרים שצריך שהגיע הזמן לצאת ממנה. מצרים של העבודה מתשע עד חמש, מצרים של מחיר הקוטג', מצרים של הסכסוך הישראלי- פלסטיני,
מצרים של היחסים עם בני הזוג, מצרים של כל מה שרע בחיינו, שאנחנו לא מסוגלים להיחלץ מנו, שנדמה לנו שאין איך לשנותו.
והסיבה האמיתית לכך שבכל דור ודור צריך אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, היא שבדרך כלל הוא לא רואה.
מצרים שלו גדולה מידי, בלתי נתפסת מדי. לכל אחד מאיתנו יש מצרים משלו, רק שאנחנו מעדיפים להעמיד פנים שהיא אינה קיימת, או שהמצב אינו נורא כל כך. 

נכון שההצלפות קצת כואבות, אנחנו אומרים בקול חלש, אבל בואו נזכור שיש פה גם את סיר הבשר, ועוד מעט נעשה ממנו קציצות לחג. ועל זה בדיוק אומר לנו הכתוב בחייך, על מי אתה עובד? והגדת לבנך והגדת לעצמך שמדי פעם צריך לעצור, להסתכל על הכל, לבדוק שלא התרגלת לרע, שאתה לא נכנע למציאות אלא מנהל אותה, שאינך מושך בכתפיך ומרכין ראשך.
אתה צריך לבדוק את עצמך מפני שרוב הסיכויים שאתה כזה, או לפחות בקבוצת סיכון להיות כזה.
כי רוב האנשים, כשרע להם, מעדיפים לשכנע את עצמם שה לא נורא כל כך במקום לעשות משהו בעניין.
מה שהם שוכחים או מדחיקים, הוא שאפילו אם יצאת ממצרים זה עדיין לא אומר שאינך חי ביית עבדים של שנאה ופחד.
אתם מסוגלים הרי להסתגל לכל, אמר לנו אבינו שבשמיים דרך שליחו כבד הפה וכבד הלשון, כולל מה שהורס את חייכם:
לממשלות רעות, למלחמות שאינן מסתיימות, למערכת שדופקת אתכם, לזה שמחירי החשמל שוב עלו מפני שרכב פרעה ופרשיו חיבלו בצינור הגז. ודווקא בגלל שאתם יכולים להידחק לכל קופסה כמו נערת גומי, אתם צריכים להיזהר מזה.

זהו חג החירות. להבדיל מחופש, שהוא עניין חיצוני, חירות היא פנימית.  היא הדבר שקורה לך שאתה מתייצב מול המציאות מבלי למצמץ, ואומר לעצמך שהגיע הזמן לשנות אותה.
חירות היא הרגע שבו אדם מצליח להזכיר לעצמו שהחיים שלו אינם כלא. אם הם לא מוצאים חן בעיניו, מותר לו לקום ולשנות אותם. "ויהי, בעצם היום הזה: הוציא יהוה את בני ישראל, מארץ מצריים על צבאתם".

"בעצם היום הזה", כלומר גם עכשיו, גם היום ובכל יום.

(יאיר לפיד, מתוך הטור השבועי ב-7 ימים, הגדת לבנך, 30.03.2012)

חג שמח!