מכתב לעצמי

כן, כתבתי מכתב לעצמי
ביום רביעי הגיע אליי מכתב. מכתב שהתבקשתי לכתוב לפני שנה בדיוק.
המאמנת המדהימה שלי ביקשה ממני שאכתוב אותו לעצמי.
הייתי בדיוק בסיום לימודי תעודת מאמנת ובסיום אימון אישי ואני כמובן גם מכירה את התרגיל הזה מכל כך הרבה שנות הדרכה. קצת עיקמתי פרצוף אם אני זוכרת נכון ואפילו התחילה אצלי סקפטיות בעניין,
אבל זה היה המפגש האחרון שלנו יחד אז החלטתי לזרום עם העניין.

כתבתי, קצר ותמציתי על דף כחול. הכנסתי את הדף למעטפה שנשמרה אצל יהודית המאמנת שלי עד שחלפה לה שנה.
כתבתי לעצמי בעוד שנה מהיום על כל מיני דברים שאני רוצה שיקרו. באופן מאוד מפתיע לאורך כל הזמן הייתי מודעת למכתב הזה שאמור להגיע אליי מקץ שנה. כבר כתבתי מכתבים כאלה בעבר, אבל כנראה שאף פעם לא ייחסתי להם חשיבות של ממש. הפעם חיכיתי לו שיגיע בקוצר רוח. המצחיק הוא שאת חלקו זכרתי לפרטי פרטים ואת חלקו לא זכרתי בכלל.
את החלקים שזכרתי היה לי הרבה יותר קל להגשים ופשוט לגרום להם לקרות.
ידעתי איזו אכזבה אני אחוש, אם אקבל את המכתב בימים שבין יום ראש השנה לכיפור, ואבין שלא קרה שום דבר ממה שכתבתי וביקשתי לעצמי.

אז מה היה לנו במכתב הזה? 
שבועיים אחרי היום שכתבתי את המכתב, החלטתי להוציא לפועל את הוי הראשון ברשימה.
ביקשתי חודש חופש מהעבודה שלי וטסתי לברזיל אהובתי בפעם השנייה בחיים.
הייתי בטוחה שהפעם לא אחזור משם ורק אתקשר להודיע שהחלטתי להישאר לגור שם, אבל בסוף כמו בפעם הראשונה חזרתי הביתה.
בטיסה חזרה שהייתה אמורה להיות ישירה מריו לישראל, הקברניט הודיע שאנחנו חייבים לעצור בדרך.
לעצור ברומא שבאיטליה. בתוך תוכי צחקתי ממש, כי היה נדמה לי שהעולם כולו מנסה לעזור לי להגשים את המכתב שלי.
כבר יכולתי לסמן את הוי השני ברשימה. אבל זה לא באמת נחשב שהיית ברומא, אם רק ישבת בתוך שדה התעופה,
בלי יכולת לצאת אפילו לסיגריה מחוץ למטוס. לכן ביוני השנה חזרתי לשם לטיול אמיתי, ממנו יצאתי עם הרבה גלידה וספגטי משגעים בבטן וארבע יבלות חדשות מכל ההליכות ברחובות רומא היפה.

בין ברזיל לאיטליה קרה דבר לא פחות חשוב. כמה ימים אחרי שחזרתי מברזיל היישר לקורס מדריכים מתקדם,
החלטתי שאני עוזבת את העבודה ומקימה עסק משלי. לקח לי עוד שישה חודשים עד שבפועל הודעתי בעבודה
שאני עוזבת ויוצאת לדרך עצמאית משלי. לא פשוט לעזוב מקום עבודה אחרי שמונה שנים, כשאתה כל כך אוהב את מה
שאתה עושה. יכולתי לסמן וי נוסף- רק שלא זכרתי את הסעיף הזה במכתב שכתבתי וגם לא חלמתי כל כך בגדול…

בין לבין כל זה, למרות שלא זכרתי שהתחייבתי על כך, הייתי דודה טובה לאחיינית המקסימה שלי יריני וכמעט בכל יום חמישי התקיים יום אחיינית שיצרתי לעצמי. כל חמישי נגמר בזה יצאתי מהעבודה בשעה שתיים וחצי ונסעתי לאסוף אותה מהגן. דרך מצוינת לפתוח סוף שבוע ארוך ואני ממליצה בחום. עוד וי ברשימה.

הסעיף האחרון במכתב
הסעיף האחרון במכתב היה המפתיע ביותר! לא רק שלא זכרתי אותו, בדיעבד זה נראה לי שאפתני מידי לרשום דבר כזה.
הסעיף האחרון היה לחזור למשקל שהייתי בו ארבע שנים קודם ולצדו ציירתי סמיילי מחייך (או סקפטי).
למרות שזה אומר 14 קילו פחות, בדיוק השבוע עליתי למשקל ונהניתי לראות את המשקל שהיה כתוב בדף.

שלא תחשבו שהכל ורוד או פשוט. יש סעיף אחד שעדיין לא הגשמתי במכתב שלי.
רק אלוהים יודע שעשיתי השנה לא מעט דברים אמיצים כדי לגרום לזה לקרות, אבל זה לא קרה בדיוק כמו שתכננתי.
ברור שהסעיף הזה נכנס ישירות למכתב של השנה הבאה והסטטיסטיקה בעדי-
בכל זאת הגשמתי חמישה מתוך שישה דברים שכתבתי לעצמי.

איך המכתב שלי קשור אליכם?
אני מספרת את כל זה, כי הסיפור שלי הוא הסיפור של כל אחד מאתנו ואפשר ללמוד ממנו.
אם אתה מוכן להתחייב על החלומות שלך, מוכן להשקיע מאמץ, אומץ ולצאת מאזור הנוחות שלך-
אתה כנראה הולך להגשים את כל החלומות הכי פרועים שלך. הדרך לא תמיד פשוטה, יש עליות וירידות,
אבל עם אמונה, התמדה ועשייה, הדברים פשוט קורים. זה הכל בידיים שלך.
ומי שנשאר עד הסוף ושאל את עצמו מה היה הדבר החמישי שהגשמתי,
הוא שהשם שלי יעבור מפה לאוזן בתחום שבו אני עוסקת. אז אם נשארתם לקרוא עד כאן, אז גם זה קרה. עוד סימון וי.

אני מזמינה אתכם לעצור ולחשוב על מה אתם מוכנים להתחייב שיקרה השנה.
תכתבו מכתב לעצמכם, מכתב עם תאריך שתפתחו בעוד שנה מהיום ואני מקווה שכשתפתחו אותו, תהיו מרוצים לפחות כמוני.

לעוד כלים מרתקים, מוזמנים לעקוב אחרינו באינסטוש