נפלאות הדרך

לפני יותר מידי שנים עשיתי ניווטים עיוורים במסגרת קורס הכנה לקצונה. ניווט שאת מתכננת מסלול, לומדת אותו בעל פה ויוצאת לדרך. לבד. יש לך GPS בתיק ואסור לך להשתמש בו אלא אם כן הלכת לאיבוד בצורה נואשת. ואם את חושבת שלא רואים אותך כשאת רק מעיפה בו מבט, אז את טועה. ככה זה בקורס קצינים.

אני לא אשכח את הרגע שהגעתי לאחת מנקודות הציון, כשמולי הופיע הר! הר משוגע.
בתוכנית שהכנתי הייתי אמורה לטפס עליו, מה שהיה אמור לקצר לי את המסלול, אבל לקח לי בדיוק שלוש שניות להבין שאין מצב שאני מטפסת עליו בחום של אוגוסט, במדבר, עם כל הציוד עלי.
אז במקום זה, הרמתי את הנשק בפוזה מאיימת והחלטתי להקיף את ההר דרך עדר כבשים מאוד לא מרוצה מהאורחת שהחליטה להפריע להם באמצע היום.

אבל יש רגעים כאלה בחיים, שהדרך שהיינו אמורים לצעוד בה, פשוט לא עובדת. יש לא מעט אנשים שהמצב החדש הביא אותם לרגע הזה, שצריך לזוז מהמסלול, מהנתיב שתכננו.
בן אם זה קורונה, שומר החומות או כל דבר אחר, שיקבל שם חדש וזמן חדש. אנשים יצטרכו לשנות מסלול.
חלק יעברו מעצמאיים לשכירים, גם אם לתקופה זמנית.
חלק יצטרכו לעשות הסבת מקצוע ולבחור עבודה חדשה, כי התחום הקודם שלהם פשוט כבר לא קיים.
חלק ימכרו באופן דיגיטלי במקום פנים אל פנים.
חלק צריכים להפחית מינון, כי אחרת הלקוחות שלהם ישאבו מהם יותר ממה שיש להם לתת.
יש כאלה שצריכים להפסיק לעבוד, פשוט כי צריך. כי אחד הילדים בבידוד, כי מישהו במשפחה נדבק, כי אולי עוד רגע יש מבצע בעזה.

בקיצור, יש רגעים שמורכב מידי לטפס על ההר,
אז כדאי פשוט למצוא דרך חדשה לעקוף אותו להתמודד עם המצב.
ולא, זה לא הופך אותנו לכאלה שנכשלו, או לא הצליחו. להיפך, זה הופך אותנו לכאלה שסיימו את הניווט בזמן, בכוחות עצמם, ואפילו אולי גילו נפלאות בדרך החדשה.