נשים אמיתיות

נשים לא אומרות את האמת. נקודה.
טוב, לא כל הנשים. אבל כנראה שלא מעט.
הרוב מציגות חזות אינסטגרמית מושלמת, עם פילטר שנבחר מראש. תמונות משובחות מסופי שבוע שבהן מככבים הילדים פלוס אידיליה משפחתית. ולא, אין בזה שום דבר רע, גם אני עושה את זה.

אבל מה אם אמירת האמת יכולה לעזור לנשים אחרות?
מה עם לספר שהשנה הראשונה של האימהות עלולה להיות איומה?
שכשאת לא ישנה, מעט מאוד דברים נראים לך מדהימים.
שאין סתירה בין זה שיש לך ילד מהמם, לבין זה שאת פשוט מתגעגעת לעצמך. ללבד, לחברות, לרבוץ בלי שום דאגה.
מה אם זה שכולן צועקות על הילדים שלהן? חוץ ממך זאת שקוראת בדיוק את השורה הזאת עכשיו. אל תמשיכי לקרוא.
מה עם זה שלהניק זה לא רק מדהים וזמן של שקט, אלא גם קשה ותובעני וממש מטרד בלילות.
מה עם הגוף שלוקח לו הרבה יותר מחופשת לידה להשתקם, אולי תשעה חודשים?!
והנפש מה איתה? בטח באימהות טרייה, בטח בשנת קורונה?!
אני יכולה למלא עוד ועוד שורות על האמת, או לפחות זו האמת שלי. אבל אני רק אומרת, שבפעם הבאה שאתן מדברות עם אישה, אמא, סתם מכרה והיא מספרת לך שהכל אצלה מדהים ומהמם, פשוט חלום,
אולי תספרו לה את האמת שלכן וזה ייתן לה אומץ לספר גם מה שלא פשוט ולא קל, ואפילו מרגיז ומייאש.

החיים הם לא תמיד הפי הפי ג'וי ג'וי.
לא כל דבר הוא מדהים, מקסים, מרתק, מעולה ועוד כל מיני מילים שמתחילות ב-מ'.
אז אולי נרשה לעצמנו קצת יותר?!

להיות כאלה שמודות שהן צעקו על הילד,
כאלה שיודעות שלנהל עסק זה לא פשוט, הרבה עבודה קשה שלפעמים מתגמלת ולפעמים לא.
כאלה שיודעות להיות בבאסה, שמספרות על זה ולא שומרות בבטן.
שמדברות את הקושי לצד החוויות הטובות,
ששמות סימני שאלה מאחורי סימני קריאה.
כאלה שאני יודעת שיהיה לי כיף איתן על כוס בירה ושיחה על כלום ושום דבר, אבל גם כאלה שישתפו שיש להן בעיות בזוגיות, ועם המורה או השכנה המעצבנת (שתפסיק לגעת בפרחים שלי!).

אני אוהבת נשים אמיתיות כי אני לוקחת ללב.
וכשכולן סביבי מציגות אידיליה בצורת אינסטוש, סטורי ורילס, קשה לי מאוד לדעת האם הכל באמת ורוד או שאולי הן רק צבעו את הדשא שלהן בספריי ורוד זוהר…
אז שיהיה לנו שבוע ורוד או שלא…

ולנשים האמיתיות בחיי, תודה על משפטים כמו-
להתמרמר זו מצווה.